טבעות

 

 

על אף גודלה הצנוע, הטבעת היא אחד מהפריטים החושפניים ביותר. ברגע שאנו נועצים את עיננו על עונד הטבעת אנו שואלים – האם היא/הוא נשואה/נשוי? האם ארוסה אמיד? מבט אחד על טבעת, יכולה להסגיר אינפורמציה, שמשקלה זהב.

בעת העתיקה, לטבעת הייתה משמעות שונה בין גברים לנשים. עבור נשים, הטבעת היתה בעיקר פריט דקורטיבי, עבור גברים היא סימלה עוצמה. עפ"י התנ"ך, כאשר יוסף הפך לשליט מצרים ע"י פרעה, הסיר פרעה את הטבעת מאצבעו והעבירה ליוסף.

בימי האימפריה הרומית הצלחתו של גבר ומעמדו המקצועי נמדדו לפי מספר הטבעות, שעל אצבעותיו. נשות רומא, לעומת זאת, ענדו טבעות ותכשיטי יוקרה לשם יופי.

פעמים רבות, עיצוב הטבעת נקבע ע"י הפונקציה שלה – טבעת נישואין, טבעת אהבה, טבעת לאבל וטבעת לאירועי זיכרון.

במאה ה16- נשים וגברים כאחד, נהגו לענוד טבעות רבות. כמו כן, בסביבות 1600 תור הזהב של הצורפים הסתיים ומעמדם של משבצי האבנים עלה. טבעות משובצות באבני חן, שיקפו מגמה זו ותכשיטי היוקרה שינו מעט את אופיים.

לטבעות הנישואין תפקיד מהותי בתרבויות רבות. בראשיתה של הנצרות, הגבר העניק טבעת לאשתו, כסמל לנאמנות הדדית. הטבעת נענדה על האצבע הרביעית, מתוך אמונה שווריד (דם) מסוים מתחיל משם ומסתיים בלב.

בטבעות נישואין יהודיות מסורתיות, נהוג היה לחרוט את המילים "מזל טוב" על גג מבנה קטן, שהוצב מעל הטבעת. המבנה סימל הן את בית המקדש והן את הבית בו יתגורר הזוג הטרי.

הטבעות של היום הן לא פחות סמלי סטטוס מאשר הטבעות של פעם. היום מעודדים – ואף מצפים – מגבר להשקיע לפחות שני חודשי משכורת, בטבעת אירוסין. מבט חטוף על טבעת האצבע, יכולה לחשוף רבות.