תכשיטי יוקרה

 

שרשראות

ההיסטוריה של השרשרת מתחילה עוד לפני המצאת הכתב. שרידים מלפני 30,000 שנה מצביעים כי גברים ונשים נהגו לענוד שרשראות מצדפים, עצמות מגולפות, שיני חיות וחרוזי אבנים מלוטשות.

תכשיטים - במיוחד שרשראות - יווניים מהמאות ה6- וה5- לפנה"ס, הפגינו גאונות אומנותית ועבודת צורפות איכותית. עד כדי כך, שליוונים היו שבע מילים שונות לשרשראות.

ככלל, ככל שהתרבות הייתה יותר מתקדמת, כך התכשיטים היו יותר מעודנים ומתוחכמים. מחרוזת פנינים היא אולי סימן לתרבותיות. את הפנינים נהגו להשחיל לקולרים, שרשראות עם מספר שורות או חבלים ארוכים. לעיתים למחרוזת צורף תליון של אבן חן גדולה.

עם גילוי היהלומים בדרום אפריקה באמצע המאה ה19-, החלו יהלומים להחליף את מקומן של אבני החן והפנינים והזהב הוחלף באופן זמני ע"י כסף. כדי שהיהלומים "ינצנצו" יותר, השתמשו המעצבים בכסף כדי ליצור אפקט של "לבן-על-לבן" . אולם השימוש בכסף היה לתקופה קצרה ממספר סיבות. ראשית, היה צורך בכמות רבה של כסף על מנת לשבץ את היהלום. מה שהפך את התכשיט לכבד ומסורבל. שנית, כסף משחיר ומותיר סימנים על העור והבגד. עד תום המאה ה19-, החסרונות של הכסף נפתרו עם הגילוי והשימוש בפלטינה.

בעוד שבשנות ה60- וה70- לא היו פריצות דרך סגנוניות משמעותיות, הרי שבשנות ה80- - עידן הדקדנס – כבשה השרשרת את מקומה מחדש. אם בעבר נשים קיבלו תכשיטים כסמל לאהבה או סמל מעמדי של בעליהן, הרי שבשנות ה - 80, עם עצמאותן הכלכלית, נשים החלו לקנות תכשיטי יוקרה בעצמן ולעצמן. עיצובים נועזים האפילו על עיצובים מעודנים. השימוש בפניני South Sea ענקיות היו מושלמות לסגנון "גדול מהחיים" אליו נשים שאפו. ברוח תקופת הצרכנות המוגזמת, שאפיינה את שנות ה80-, שרשראות יקרות ביותר עם תליונים ענקיים ואבני חן רבות, היו פופולאריות ביותר.

עגילים

העגילים מושכים תשומת לב לעבר פניה של האישה, אם כי בצורה מאופקת ועדינה יותר. אולם, על מנת להעצים את האפקט, ניתן לשלב עגילים עם שרשרת, צמיד, טבעות או סיכות דש. כאשר הצניעות מחייבת, תשתדל האישה להתאים את העגילים לשרשרת שהיא עונדת, ולהרכיב סט מושלם של תכשיטי יוקרה מחמיאים.

צמידים

תנועת היד העדינה ביותר, מקבלת אופי מהודר בזכות הצמיד.

הצמידים העתיקים ביותר מתוארכים ל4000- לפני הספירה. הללו היו בעצם צמיד קשיח עשוי משנהב חלול.

החל מ1790- עד למאה ה19-, צמידים מתוכשטים שימשו גם לעיתים כ"כתבי אהבה", תוך שימוש ב"שפת האבנים". למשל המילה Dearest שובצה עם האבנים הבאות:

D – diamond

E – emerald

A – amethyst

R – ruby

E – emerald

S – sapphire

T – topaz

סגנון זה של הצמיד הביא להיווצרותן של שילובי אבנים וצבעים לא שגרתיים. לדוגמא, למארי-לואיז, אשתו של נפוליאון, היו שלושה צמידים. הראשון ייצג את יום הולדתו של נפוליאון, השני את יום הולדתה שלה ואילו בשלישי נחרטו שני תאריכים – היום בו הכירו והיום בו נישאו.

בעוד האבנים החשובות ביותר נשמרות בדרך כלל לשרשרת, לצמיד יש חושניות משלו – צליל נקישות הצמידים אלו באלו. עבור רבים, הצמיד מהווה חלק מהבגד, באותה נקודה בה מסתיים השרוול ומופיעה היד. כתכשיט יוקרה, קיבל הצמיד פונקציונאליות והמשכיות ברורה כמעטר את פרק היד.

 

ולסיכום, תכשיטי יוקרה טומנים בחובם שנות הסטוריה רבות ומרתקות, ובוודאי ימשיכו להתפתח יחד עם האדם הלאה. שכן תכשיטי יוקרה הינם חלק בלתי נפרד מהתרבות האנושית וכמובן – לעולם לא יצאו מהאופנה.